ליקוטי עצות · אכילה · אות ג׳

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְהוּא שׁוֹמֵר הַבְּרִית, הוּא יָכוֹל לְעוֹרֵר הִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, וַאֲזַי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ וְכָל תַּעֲנוּגָיו אֵינוֹ אֶלָּא מֵהִתְנוֹצְצוּת הָאוֹתִיּוֹת, וּמִזֶּה מֵאִיר לִבּוֹ. וְעַל־יְדֵי זֶה פָּנָיו מְאִירוֹת, וְזוֹכֶה לְזַכֵּךְ אֶת הַפָּנִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁיּוּכַל לְעוֹרֵר אֲחֵרִים בִּתְשׁוּבָה עַל־יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בַּפָּנִים שֶׁלּוֹ לְבַד. כִּי יִרְאֶה כָּל אֶחָד אֶת עַצְמוֹ בַּפָּנִים שֶׁלּוֹ כְּמוֹ בְּמַרְאָה וְיִרְאֶה אֵיךְ הוּא מְשֻׁקָּע בַּחֹשֶׁךְ, עַד שֶׁבְּלֹא תּוֹכָחָה וּבְלֹא מוּסָר יְעוֹרֵר אֶת חֲבֵרוֹ בִּתְשׁוּבָה, רַק מִמַּה שֶּׁיַּבִּיט בַּפָּנִים שֶׁלּוֹ לְבַד כַּנַּ"ל: (לק"א סי' י"ט אות ז' ח' ט')