ליקוטי עצות · עינים · אות י׳

לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא גַּם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, בְּוַדַּאי כְּשֶׁזּוֹכִין לִשְׁמֹעַ מִפִּיו תּוֹרָה הוּא מַעֲלָה יְתֵרָה. אֲבָל גַּם כְּשֶׁאֵין שׁוֹמְעִין תּוֹרָה, הָרְאִיָּה לְבַד הוּא גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאִין אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק, עַל־יְדֵי זֶה מֵאִיר וּמִתְנוֹצֵץ מֹחוֹ וְדַעְתּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְקַבֵּל גְּדֻלָּה, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה כָּל אֶחָד לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא, כָּרָאוּי לוֹ לְפִי מֹחוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבוּשָׁהּ וּתְשׁוּבָה וְלַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא: (לק"ת סי' ע"ב)