ליקוטי עצות · פדיון · אות ד׳

רָאוּי לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִתֵּן בְּכָל פַּעַם עַל פִּדְיוֹן, כְּדֵי לְהַמְתִּיק הַדִּינִים מֵעָלָיו בְּכָל פַּעַם. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין לוֹ שׁוּם חוֹלֶה וְשׁוּם צַעַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, טוֹב לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹנוֹת בְּכָל פַּעַם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי צַעַר וְחוֹלַאַת חַ"ו. וְכֵן נוֹהֲגִים כַּמָּה כְּשֵׁרִים בִּמְדִינוֹת קִירָ"ה (הַקֵּיסָר יָרוּם הוֹדוֹ) דֶוִוין שֶׁנּוֹתְנִים עַל פִּדְיוֹנוֹת תָּמִיד. וְעַיֵּן מֵעִנְיַן פִּדְיוֹן בְּסִימָן מ"א וּבְסִימָן ק"פ, וּבְסִימָן רט"ו מֵעִנְיַן כ"ד מִינִים פִּדְיוֹנוֹת: (חיי מוהר"ן סימן תקל"ט)