ליקוטי עצות · שמחה · קטע י״ג

כָּל הַתַּאֲווֹת בָּאִים מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה, כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, וְהִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא עַל־יְדֵי עַצְבוּת שֶׁהוּא רוּחַ נְכֵאָה, רוּחַ רָעָה, וְעַל־יְדֵי זֶה הִתְגַּבְּרוּת הַשִּׁכְחָה, שֶׁשּׁוֹכֵחַ תַּכְלִיתוֹ וְאֵינוֹ זוֹכֵר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, כָּרָאוּי לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם בִּכְלָל וּבִפְרָט (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּזִכָּרוֹן בְּאוֹת ד'). וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר הַכְנָעַת הַמְדַמֶּה, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לִזְכֹּר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי בְּכָל יוֹם כַּנַּ"ל: (לק"א סי' נ"ד אות ה')