ליקוטי עצות · שלום · אות ד׳

לְפִי הַשָּׁלוֹם שֶׁבַּדּוֹר כֵּן יְכוֹלִין לִמְשֹׁךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לַעֲבוֹדָתוֹ, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. כִּי עַל־יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּין בְּנֵי אָדָם הֵם מְדַבְּרִים זֶה עִם זֶה, וְהֵם חוֹקְרִים זֶה עִם זֶה מַה הוּא הַתַּכְלִית מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּמֵהֲבָלָיו, וְהֵם מַסְבִּירִים זֶה לָזֶה הָאֱמֶת, שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף אֵין נִשְׁאָר מֵהָאָדָם כְּלוּם, כִּי אִם מַה שֶּׁהֵכִין לְעַצְמוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ לָעוֹלָם הַנִּצְחִי, כִּי אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְכוּ'. וְעַל־יְדֵי זֶה מַשְׁלִיךְ כָּל אִישׁ אֶת שֶׁקֶר אֱלִילֵי כַּסְפּוֹ, וּמַמְשִׁיךְ וּפוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ, וּמְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֱמֶת. אֲבָל כְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם חַ"ו, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת חַ"ו, אֲזַי אֵין מִתְוַעֲדִין יַחַד זֶה עִם זֶה וְאֵין מְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ מֵהַתַּכְלִית, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְוַעֲדִים יַחַד לִפְעָמִים וּמְדַבְּרִים יַחַד, אֵין נִכְנָסִין דְּבָרָיו בְּלֵב חֲבֵרוֹ מֵחֲמַת הַנִּצָּחוֹן וְהַמַּחֲלֹקֶת וְהַשִּׂנְאָה וְהַקִּנְאָה. כִּי מַחֲלֹקֶת וְנִצָּחוֹן אֵינוֹ סוֹבֵל הָאֱמֶת (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר). נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַהִתְרַחֲקוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁל רֹב בְּנֵי אָדָם הוּא עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁנִּתְרַבֶּה עַכְשָׁו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הַמָּקוֹם יְרַחֵם: (לק"א סי' כ"ז אות א')