ליקוטי עצות · תלמוד תורה · קטע מ״ח

עַל־יְדֵי לִמּוּד הַפּוֹסְקִים מְבַטְּלִין הַמַּחֲלֹקֶת בְּשָׁרְשׁוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה נִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת לְמַטָּה. וְנִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבְּלִבּוֹ, שֶׁהֵם הַקֻּשְׁיוֹת וְהַכְּפִירוֹת וּבִלְבּוּלֵי אֱמוּנָה שֶׁעוֹלִים עַל לִבּוֹ, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נֶחֱלָק לִבּוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. כִּי עִקַּר מְנִיעוֹת הַתְּפִלָּה, שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת. כִּי בֶּאֱמֶת אִם הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ וּמַאֲמִין בְּלֵב שָׁלֵם שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד עָלָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה וְשׁוֹמֵעַ וּמַאֲזִין וּמַקְשִׁיב כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְהָיָה מְדַקְדֵּק מְאֹד לְכַוֵּן אֶת דְּבָרָיו. רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין חָזָק כָּל כָּךְ בָּזֶה, מֵחֲמַת זֶה אֵינוֹ מִתְלַהֵב כָּל כָּךְ וְאֵינוֹ מְדַקְדֵּק כָּל כָּךְ. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִמַּחְלֹקֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבַּלֵּב. עַל כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה לִמּוּד הַפּוֹסְקִים, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ שָׁלוֹם וְנִתְבַּטֵּל מַחְלֹקֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבַּלֵּב, וְאָז אֵין לִבּוֹ חָלוּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז יוּכַל לַעֲבֹד אֶת ה' בְּכָל לְבָבוֹ, בִּשְׁנֵי יְצָרִין, וְנִפְתְּחוּ לוֹ שַׁעֲרֵי הַשֵּׂכֶל, שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָשִׁיב עַל אֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁבְּלִבּוֹ, וְזוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּכָל לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת: (לק"א סי' ס"ב אות ב')