ליקוטי עצות · תלמוד תורה · קטע נ״א

בְּלֹא עֵסֶק הַתּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת. כִּי לִפְעָמִים בּוֹעֵר הָאָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הוּא יוֹתֵר מִדַּאי, עַד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִהְיוֹת נִשְׂרָף לְגַמְרֵי חַ"ו מִגֹּדֶל הַתַּבְעֵרָה חוּץ מֵהַמִּדָּה. וְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה מְקָרֵר אֵשׁ הַתַּבְעֵרָה, שֶׁיִּהְיֶה בְּמִדָּה כָּרָאוּי וְיָכוֹל לְהִתְקַיֵּם. וְכֵן לְהֵפֶךְ חַ"ו, שֶׁלִּפְעָמִים בּוֹעֵר הָאָדָם אֶל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִשְׂרֹף כָּל הַגּוּף חַ"ו מֵעֹצֶם תַּבְעֵרַת אֵשׁ הַתַּאֲווֹת, אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה מַגֶּנֶת עָלָיו וּמַצֶּלֶת אוֹתוֹ וּמְכַבֵּית הָאֵשׁ הַבּוֹעֵר בּוֹ, וְיָכוֹל לִחְיוֹת. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַחִיּוּת עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה: (לק"א סי' ע"ח)