ליקוטי עצות · תלמוד תורה · אות ז׳

עַל־יְדֵי לִמּוּד גְּמָרָא בַּלַּיְלָה חוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשָׁךְ עָלָיו וְנִצּוֹלִין מִמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וְעַל־יְדֵי זֶה מְתַקֵּן קוֹל הַנְּגִינָה, שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ קוֹל נְגִינָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא, שֶׁמַּזֶּקֶת הַרְבֵּה מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְזוֹכֶה לְהָקִים הַנְּגִינָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיּוּכַל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים, וְעַל־יְדֵי זֶה מְקִימִין וּמַעֲלִין מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְזוֹכִין לְהִתְנַשְּׂאוּת וְיוּכַל לִמְשֹׁל בְּכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. גַּם יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִבְחִינַת נְבוּאָה: (לק"א סי' ג')