ליקוטי עצות · תלמוד תורה · קטע ע״ב

יֵשׁ נְעִימוּת בְּהַתּוֹרָה, וְזֶהוּ הָעִקָּר – לִזְכּוֹת לְהַרְגִּישׁ הַמְּתִיקוּת וְהַנְּעִימוּת שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכָּבוֹד, שֶּׁלֹּא יְקַבֵּל שׁוּם כָּבוֹד לְעַצְמוֹ, רַק כָּל הַכָּבוֹד יַעֲלֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. גַּם עַל־יְדֵי מִצְוַת צְדָקָה, בִּפְרָט צְדָקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִינֹק וּלְקַבֵּל מִמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם עִקַּר נְעִימַת הַמֹּחִין, נְעִימַת הַתּוֹרָה. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְמֹחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, הוּא יוֹדֵעַ נְעִימַת הַתּוֹרָה (עַיֵּן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹת י"ח י"ט וְכָבוֹד אוֹת ל"ב): (לק"ת סי' ע"א)