ליקוטי עצות · תלמוד תורה · קטע ע״ד

כְּשֶׁלּוֹמֵד בִּסְפָרִים שֶׁל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, צָרִיךְ לָשׂוּם לִבּוֹ וְעֵינָיו הֵיטֵב לְהָבִין נִפְלְאוֹת הַחִדּוּשִׁים שֶׁגִּלּוּ, וְעֹצֶם הָעַמְקוּת וְהַמְּתִיקוּת שֶׁבָּהֶם, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַדְּבָרִים נִכְתָּבִים בַּסֵּפֶר נֶעֱלָם אוֹרָם הַרְבֵּה. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁנַּעֲשָׂה סֵפֶר, אֲפִלּוּ מִתּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת וְנִפְלָאוֹת מְאֹד מְאֹד, יֵשׁ עֲלֵיהֶם חִפּוּיִים וְהַסְתָּרוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנִּסְתָּר וְנֶחְפֶּה אוֹרָם הַצַּח וְהַנִּפְלָא מֵחֲמַת שֶּׁנַּעֲשָׂה מֵהֶם סֵפֶר. וַאֲפִלּוּ הַדַּפִּין שֶׁל הַכְּרִיכָה מְחַפִּים הַרְבֵּה. עַל־כֵּן צָרִיךְ לָשׂוּם לֵב הֵיטֵב, לְהִסְתַּכֵּל עַל אֲמִתִּיּוּת וְנִפְלְאוֹת הַחִדּוּשִׁים שֶׁבַּסֵּפֶר: (לק"ת סי' ל"ו)