ליקוטי עצות · תפלה · קטע י״ח

כְּשֶׁאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, אֲזַי בָּאִים מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּקְלִפּוֹת וּמְסַבְּבִין אוֹתוֹ, וְנִשְׁאָר בַּחֹשֶׁךְ וְאֵין יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל. וְתַכְלִית הַתַּקָּנָה לָזֶה, שֶׁתִּרְאֶה שֶׁיֵּצְאוּ הַדִּבּוּרִים מִפִּיךָ בֶּאֱמֶת, וְעַל־יְדֵי [זֶה] הַתֵּבָה הַיּוֹצֵאת מִפִּיךָ בֶּאֱמֶת, הִיא תָּשִׂים לְךָ פֶּתַח בַּחֹשֶׁךְ שֶׁאַתָּה נִצּוֹד בּוֹ וְתִזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל הֵיטֵב (וְעַיֵּן בִּפְנִים מְבֹאָר יוֹתֵר בָּזֶה, וְגַם שֶׁזֶּה עֵצָה גְּדוֹלָה לְכָל דַּרְכֵי עֲבוֹדַת ה' עַיֵּן שָׁם בְּסִימָן ט'). וְהָעִקָּר שֶׁבִּתְפִלָּתוֹ וּתְחִנָּתוֹ וְשִׂיחָתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר מִגֹּדֶל הַחֹשֶׁךְ וְהַבִּלְבּוּל הַמְסַבֵּב אוֹתוֹ מְאֹד מְאֹד מִכָּל צַד, אַף־עַל־פִּי־כֵן, עַל־כָּל־פָּנִים יִרְאֶה לְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה נְמוּכָה [שֶׁהוּא], כְּגוֹן לְמָשָׁל שֶׁיֹּאמַר: ה' הוֹשִׁיעָה וְכוּ' בֶּאֱמֶת, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בְּחִיּוּת כָּרָאוּי, אַף־עַל־פִּי־כֵן יַכְרִיחַ עַצְמוֹ עַל־כָּל־פָּנִים לְדַבֵּר הַדִּבּוּר בֶּאֱמֶת בִּפְשִׁיטוּת כְּפִי מַה שֶּׁהוּא. וְעַל־יְדֵי זֶה יָאִיר לוֹ הָאֱמֶת, שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי זֶה הוּא מְתַקֵּן וּמְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָמוֹת: (שם אות ג')