ליקוטי עצות · תפלה · קטע ל״ז

עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא בַּפֶּה דַּיְקָא, שֶׁצְּרִיכִין לְדַבֵּר דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בְּפֶה מָלֵא וְאֵין דַּי בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת. כִּי הַדִּבּוּר הוּא כְּלֵי הַשֶּׁפַע שֶׁבָּהֶם מְקַבְּלִים הַשֶּׁפַע, וּלְפִי הַדִּבּוּר כֵּן הַשֶּׁפַע, אִם הַדִּבּוּר, הַיְנוּ כְּלֵי הַשֶּׁפַע, הִיא בִּשְׁלֵמוּת וּבְמִלּוּאָהּ, אֲזַי יְכוֹלִים לְקַבֵּל בָּהֶם רֹב שֶׁפַע. עַל־כֵּן כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו בְּדִּבּוּר פֶּה דַּיְקָא, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יִמְשֹׁךְ הַשֶּׁפַע כַּנַּ"ל: (לק"א סי' ל"ד אות ג')