ליקוטי עצות · תפלה · קטע נ״ז

עַל־יְדֵי לִמּוּד הַפּוֹסְקִים זוֹכִין לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּכָל לְבָבוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת אִם הָיָה הָאָדָם יוֹדֵעַ וּמַאֲמִין בְּלֵב שָׁלֵם שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד עָלָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְשׁוֹמֵעַ וּמַאֲזִין וּמַקְשִׁיב כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה, בְּוַדַּאי הָיָה מְדַקְדֵּק מְאֹד לְכַוֵּן אֶת דְּבָרָיו, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל. רַק מֵחֲמַת שֶׁלִּבּוֹ חָלוּק וְאֵינוֹ חָזָק בִּידִיעָה זֹאת בְּלֵב שָׁלֵם, בִּשְׁבִיל זֶה אֵינוֹ מְדַקְדֵּק כָּל כָּךְ וְאֵינוֹ מְכַוֵּן לִבּוֹ הֵיטֵב בִּתְפִלָּתוֹ. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַקֻּשְׁיוֹת וְהַכְּפִירוֹת שֶׁבַּלֵּב, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמַּחֲלֹקֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבַּלֵּב. עַל־כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה לִמּוּד פּוֹסְקִים, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה מְבַטְּלִין מַחְלֹקֶת הַיֵּצֶר הָרָע בְּשָׁרְשׁוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בְּכָל לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת: (לק"א סי' ס"ב אות ב')