ליקוטי עצות · תפלה · קטע פ״ד

עַל־יְדֵי הַשָּׁכֵן שֶׁנִּתְוַסֵּף לְהַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן כְּשֶׁיֵּשׁ קִבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹסְקִין בִּתְפִלָּה, כְּשֶׁנִּתְוַסֵּף עֲלֵיהֶם עוֹד נֶפֶשׁ אֶחָד, אֲזַי נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל מְאֹד מְאֹד בֵּית הַתְּפִלָּה, כִּי נִתְרַבִּין הַצֵּרוּפִים קְדוֹשִׁים מְאֹד מְאֹד וְנִבְנִין בָּתִּים הַרְבֵּה מְאֹד בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב, וְנַעֲשִׂים מִזֶּה שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים וְנִפְלָאִים לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְעַל־יְדֵי זֶה נִמְחָלִין וְנִסְלָחִין הָעֲווֹנוֹת וְנִמְשָׁךְ רְפוּאָה: (שם אות ו')