ליקוטי עצות · תפלה · קטע פ״ו

בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה צָרִיךְ אָדָם לְדַבֵּק עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם, וְלֹא יַרְגִּישׁ שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם, רַק יַחֲשֹׁב שֶׁאֵין בָּעוֹלָם רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, וְאֵין שׁוּם נִבְרָא בָּעוֹלָם רַק הוּא לְבַד, וְלֹא יִשְׁמַע רַק מַה שֶּׁהוּא מְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד. וְעַיֵּן לְעֵיל בְּאוֹת נ"ה שָׁם מְבֹאָר בִּטּוּל יוֹתֵר בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, שֶׁצְּרִיכִין לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה עַד שֶׁלֹּא יִשְׁמַע גַּם אֶת עַצְמוֹ כְּלָל, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים אָדָם אַחֵר לֹא יִשְׁמָע כְּלָל: (לק"ת סי' ק"ג)