ליקוטי עצות · תוכחה · קטע י״ח

הָרַחֲמָנוּת הַגָּדוֹל מִכָּל מִינֵי רַחֲמָנוּת הוּא כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נוֹפֵל בַּעֲווֹנוֹת חַ"ו, כִּי זֶהוּ הַמַּשְׂאוֹי כָּבֵד יוֹתֵר מִכָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְאִישׁ יִשְׂרְאֵלִי לִשָּׂא עָלָיו כְּלָל הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד הַזֶּה שֶׁל עֲווֹנוֹת רַחֲמָנָא לִצְלָן. כִּי לְפִי גֹּדֶל קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בְּשָׁרְשָׁם מִמָּקוֹם שֶׁהֵם נִלְקָחִים, הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעָווֹן וְאֵין עָווֹן שַׁיָּךְ לָהֶם כְּלָל כְּלָל לֹא לְפִי גֹּדֶל דַּקּוּתָם וְרוּחָנִיּוּתָם. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רַחֲמָנוּת עַל יִשְׂרָאֵל, לְהוֹצִיאָם מֵהַמַּשְּׂאוֹי הַכָּבֵד שֶׁל עֲווֹנוֹת. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, לְהִשְׁתַּדֵּל לְרַחֵם עָלָיו לְהוֹצִיאוֹ מֵעֲווֹנוֹת, כִּי כָּל אָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם זֹאת אֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט. כִּי כְּשֶׁאֶחָד מְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּמֵאִיר בּוֹ דַּעְתּוֹ, בְּאֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁמְּדַבֵּר עַל לִבּוֹ לַהֲשִׁיבוֹ מֵעֲווֹנוֹתָיו, אֲזַי חֲבֵרוֹ נֶחֱשָׁב אֶצְלוֹ תַּלְמִיד. וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁחֲבֵרוֹ מֵאִיר בּוֹ, אֲזַי נֶחֱשָׁב הוּא תַּלְמִיד לְגַבֵּי חֲבֵרוֹ. וַאֲזַי כְּשֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, אֲזַי יִתְלַבֵּשׁ בְּזֶה הַדִּבּוּר שֶׁהֵאִיר בַּחֲבֵרוֹ, וְיִהְיֶה נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ מַמָּשׁ קַיָּם בָּעוֹלָם. וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַנְּשָׁמָה אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָהּ, כְּשֶׁנִּשְׁאָר אַחֲרֶיהָ בֵּן וְתַלְמִיד, שֶׁהֵאִיר בָּהֶם דַּעְתּוֹ דִּקְדֻשָּׁה שֶׁקִּבֵּל מֵרַבּוֹ. וְכָל אָדָם מְחֻיָּב לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה, וְזֶהוּ נִקְרָא עוֹסֵק בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּי זֶה עִקַּר יִשּׁוּב הָעוֹלָם, כְּשֶׁהָעוֹלָם מְיֻשָּׁב מִבְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם בְּנֵי דֵּעָה, שֶׁיּוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ וְעוֹבְדִים אוֹתוֹ. כִּי זוּלַת זֶה אֵינוֹ בִּכְלַל אָדָם כְּלָל, רַק הוּא חַיָּה בִּדְמוּת אָדָם. עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אָדָם לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע וּלְדַבֵּר עִם חֲבֵרָיו מִזֶּה תָּמִיד בְּכָל יוֹם, כִּי יֵשׁ אֱלֹקִים שַׁלִּיט בָּאָרֶץ, וְשֶׁאֵין שׁוּם תַּכְלִית בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי אִם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי אֵין נִשְׁאָר מֵהָאָדָם כְּלוּם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, כִּי אִם זֶה הַדַּעַת שֶׁהֵאִיר בַּחֲבֵרָיו וְתַלְמִידָיו וְכַנַּ"ל: (לק"ת סי' ז' אות ג' ד')