ליקוטי עצות · תוכחה · קטע ו׳

כָּל אָדָם צָרִיךְ לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם. כִּי יֵשׁ בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל דָּבָר יָקָר שֶׁהִיא בְּחִינַת נְקֻדָּה טוֹבָה מַה שֶּׁאֵין בַּחֲבֵרוֹ, עַל־כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ מִנְּקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה עַל־יְדֵי שֶׁיְּדַבְּרוּ זֶה עִם זֶה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם. וְגַם לִפְעָמִים יְכוֹלִין לְקַבֵּל הַנְּקֻדָּה טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ עַל־יְדֵי לְבוּשִׁין, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי שִׂיחַת חֻלִּין שֶׁמְּדַבֵּר עִמּוֹ. כִּי לִפְעָמִים יְכוֹלִין לְקַבֵּל רְמָזִים וְהִתְעוֹרְרוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲבֵרוֹ עַל־יְדֵי שִׂיחַת חֻלִּין, כִּי לִפְעָמִים צְרִיכָה הַנְּקֻדָּה לְהִתְלַבֵּשׁ, וְהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בְּדִבּוּרִים אֵלּוּ, וְהוּא מְקַבֵּל מִמֶּנָּה לְהִתְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל הָעִקָּר שֶׁיִּרְאֶה לְדַבֵּר בְּכָל פַּעַם עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם כְּדֵי לְקַבֵּל זֶה מִזֶּה מִנְּקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה, וְעַל־יְדֵי זֶה יִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ עָרְלַת לִבּוֹ שֶׁהֵם כָּל הַתַּאֲווֹת, שֶׁהֵם אַהֲבוֹת רָעוֹת, שֶׁהֵם חֶרְפַּת לֵב שֶׁהֵם שׁוֹבְרִים לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, וְיִזְכֶּה לְאַהֲבָה קְדוֹשָׁה: (לק"א סי' ל"ד אות ד')