ליקוטי עצות · תפלין · קטע ו׳

כְּפִי מַה שֶּׁמִּתְגַּבְּרִין לְשַׁבֵּר הִרְהוּרֵי נִאוּף, כֵּן זוֹכִין לִקְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַתְּפִלִּין נִמְשָׁכִין עַל־יְדֵי הַיְּרֵאִים וְהַכְּשֵׁרִים שֶׁנִּקְרָאִים מָגִנֵּי אֶרֶץ, עַל יְדֵי שֶׁעֲלֵיהֶם מִתְגַּבְּרִים הַהִרְהוּרִים בְּיוֹתֵר מְאֹד מְאֹד. וְהֵם מִתְגַּבְּרִים כְּנֶגֶד אֵלּוּ הַהִרְהוּרִים, שֶׁיְּכוֹלִים לְהָבִיא לִידֵי הַשְׁחָתַת זֶרַע חַ"ו, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְלִפָּה, וְהֵם מִתְגַּבְּרִים כְּנֶגְדָּם וּבוֹרְחִים מֵהֶם בְּגֹדֶל הִתְפַּשְּׁטוּתָם. וְהֵן מַעֲלִין מִבְּחִינַת חוֹתָם דִּקְלִפָּה לִבְחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין, הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין, לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרַת הַשִּׁבְעָה רוֹעִים, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַשִּׁבְעָה רָאשִׁים שֶׁל הַב' שִׁינִין שֶׁבַּתְּפִלִּין. נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִלִּין הַקְּדוֹשִׁים צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הִתְנוֹצְצוּת הַמֹּחִין כַּנַּ"ל. גַּם צְרִיכִין עַל־יְדֵי הַתְּפִלִּין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ תִּקּוּן הַצִּמְצוּם שֶׁל הַמֹּחִין, שֶׁלֹּא יֵצֵא הַמֹּחַ חוּץ מֵהַגְּבוּל. וַאֲפִלּוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְהִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא יֵצֵא חוּץ מֵהַגְּבוּל חַ"ו, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הֲרִיסָה חַ"ו: (לק"ת סי' ה' אות ז')