ליקוטי עצות · תמימות · קטע ה׳

הַחָכְמוֹת מַזִּיקִים מְאֹד לְהָאָדָם, וְהַחֲכָמִים נִלְכָּדִין בְּחָכְמָתָן שֶׁל עַצְמָן. וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מְאֹד מִכָּל מִינֵי חָכְמוֹת שֶׁיֵּשׁ לִקְצָת אֲנָשִׁים שֶׁהֵם חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם יוֹדְעִים חָכְמוֹת גְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת ה'. כִּי כָּל אֵלּוּ הַחָכְמוֹת הֵם שְׁטוּתִים גְּדוֹלִים, כִּי אֵין צְרִיכִין אֵלּוּ הַחָכְמוֹת כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. כִּי הָעִקָּר הוּא רַק תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְצַדִּיקֵי אֱמֶת. אַף עַל פִּי שֶׁגַּם בְּהַתְּמִימוּת צְרִיכִין לִזָּהֵר לִבְלִי לִהְיוֹת שׁוֹטֶה, אַף עַל פִּי כֵן חָכְמוֹת אֵין צְרִיכִין כְּלָל. וִיכוֹלִין לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל־יְדֵי תְּמִימוּת וֶאֱמוּנָה בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר: (שם)