ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ק״ב · אות ב׳

וְזֶהוּ: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי. בֵּיתִי הוּא יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לא:): חֲבָל עַל דְּלֵית לֵהּ דַּרְתָא וְכוּ'. רוֹצֶה לוֹמַר, כְּשֶׁהַצַּדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹקִים, עַל יְדֵי זֶה: וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי, וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס: וְעַל מֵימַר פֻּמָּךְ, הַיְנוּ הַתְּפִלָּה, יִתְּזַן כָּל עַמִּי, הַיְנוּ שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַשֶּׁפַע בָּעוֹלָם. וְזֶהוּ: רַק הַכִּסֵּא – הַיְנוּ מִעוּט הַמַּלְכוּת, כִּי "רַק" הוּא מִעוּט, "כִּסֵּא" הוּא מַלְכוּת. אֶגְדַּל מִמֶּךָּ – הַיְנוּ מִעוּט הַמַּלְכוּת, שֶׁעַתָּה הִיא בְּמִעוּט, נִתְגַּדֵּל מִמֶּךָּ. כִּי מִכֹּחַ הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּיִרְאָה, מוֹרִיד שֶׁפַע בָּעוֹלָם, וְנִתְגַּדֵּל מַלְכוּתוֹ כַּנַּ"ל: