ליקוטי מוהר״ן· רבי נחמן מברסלב
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה י״ב · אות ו׳
וְזֶה פֵּרוּשׁ: תְּהִלָּה לְדָוִד. תְּהִלָּה לְשׁוֹן עִרְבּוּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ד): וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה. דָּוִד זֶה בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, הַיְנוּ, כְּשֶׁהַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה נוֹפֶלֶת וְנִתְעַרְבֵּב לְצֵרוּפִים אֲחֵרִים כַּנַּ"ל – אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹקַי הַמֶּלֶךְ, הִתְרוֹמְמוּת שֶׁלָּהּ עַל־יְדֵי אֱלֹקַי, בְּחִינַת חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם (תהלים נב); הַמֶּלֶךְ, לִבְחִינַת: בִּינָה – לִבָּא, שֶׁהַלֵּב בַּנֶּפֶשׁ כְּמֶּלֶךְ בַּמִּלְחָמָה (ספר יצירה פ"ו). וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ – הַיְנוּ אַחַר־כָּךְ מַעֲלֶה אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה לִבְחִינַת חָכְמָה כַּנַּ"ל, הַנִּקְרָא בָּרוּךְ, עַל שֵׁם רִבּוּי דְּבִרְכָאָן, כִּי הַחָכְמָה הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה: