ליקוטי מוהר״ן· רבי נחמן מברסלב
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה קנ״ב · אות ב׳
עַיֵּן בְּזֹהַר תְּרוּמָה (דף קמ: קמא.), הוּבָא בַּפַּרְדֵּס, שַׁעַר הַתְּמוּרוֹת, פֶּרֶק ב: בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא מִתְתַּקְּנָא כֹּלָּא וְכוּ'; עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם: פְּרִיסָא קַלִּישָׁא, שֶׁנִּפְרָס עַל הַפֶּתַח. וְעַל־פִּי הַסּוֹד הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת הַיְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁהוּא בְּחִינַת: פְּרִיסָא קַלִּישָׁא, וְכַמְבֹאָר שָׁם בַּזֹּהַר: לְמֵעַל אִי אֶפְשָׁר, וְגַם הַקְּלִפָּה אִי אֶפְשָׁר לָהּ לְהִתְפַּשֵּׁט עַל הַפֶּתַח מֵחֲמַת הַפְּרִיסָא קַלִּישָׁא, עַיֵּן שָׁם, וְהוּא מַמָּשׁ מַה שֶּׁכָּתוּב לְעֵיל בְּעִנְיַן הַיְרֵא שָׁמַיִם, וְדוּק הֵיטֵב וְתָבִין נִפְלָאוֹת. וְגַם עַיֵּן בְּסֵפֶר "טוּב הָאָרֶץ", שֶׁשָּׁם מְדַבֵּר גַּם כֵּן מֵעִנְיַן אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהָבֵן הַדָּבָר הֵיטֵב לְדַמּוֹת מִלְּתָא לְמִלְּתָא, כִּי הַכֹּל אֶחָד עִם הַנַּ"ל: