ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״א · אות א׳

פִּרְקָא רְבִיעָאָה דְּסִפְרָא דִּצְנִיעוּתָא עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים וְכוּ': בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת וְכוּ', פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ: א כְּתִיב : אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי (תהילים קל״ט:ה׳). כִּי יֵשׁ שֵׂכֶל, שֶׁאָדָם מַשִּׂיג אוֹתוֹ עַל־יְדֵי הַקְדָּמוֹת רַבּוֹת, וְהַשֵּׂכֶל הַזֶּה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם אָחוֹר; וְיֵשׁ שֵׂכֶל שֶׁבָּא לְאָדָם בְּלֹא שׁוּם הַקְדָּמָה, אֶלָּא עַל־יְדֵי שֶׁפַע אֱלֹקִי, וְזֶה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם קֶדֶם, בְּשֵׁם פָּנִים. וְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב נוֹלָד מֵחֲמַת תְּנוּעַת הַשֵּׂכֶל, כִּי טֶבַע הַתְּנוּעוֹת שֶׁמּוֹלִיד חֹם, וּלְפִי מְהִירוּת תְּנוּעוֹת הַשֵּׂכֶל, כֵּן מוֹלִיד חֹם בַּלֵּב. נִמְצָא עַל־יְדֵי שֶׁפַע אֱלֹקִי, שֶׁהַשֵּׂכֶל נִשְׁפָּע לָאָדָם בִּמְהִירוּת, שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשׁוּם הַקְדָּמָה, עַל־יְדֵי זֹאת הַמְּהִירוּת שַׁלְהֶבֶת הַלֵּב עוֹלָה תָּמִיד מֵאֵלֶיהָ: