ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ב · אות י״א

יא אַךְ כְּשֶׁרוֹצִים לָצֵאת מִמַּדְרֵגַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע זֶה לְמַדְרֵגַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה, צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז ד:): לֹא הָיָה דָוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְכוּ'; לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָהֶם מִכְשׁוֹל לְטוֹבַת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם: לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה. וְזֶה (ישעיהו ג׳:ו׳): וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ – אֵלּוּ דִּבְרֵי־תּוֹרָה, שֶׁאֵין אָדָם עוֹמֵד עֲלֵיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם (שבת קכ גיטין מג). דִּבְרֵי־תּוֹרָה הֵם בְּחִינוֹת הַדִּבּוּרִים שֶׁסְּבִיבוֹת הַמִּצְוָה, שֶׁהֵם וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת נִסְתָּר, בְּחִינוֹת נִשְׁמַע, בְּחִינוֹת תְּפִלָּה כַּנַּ"ל. עוֹמֵד עֲלֵיהֶם – זֶה בְּחִינוֹת תְּפִלָּה, כִּי אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה (ברכות ו:), וְלַעֲשׂוֹת מֵהַדִּבְרֵי־תּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת נִשְׁמַע, יִהְיֶה נַעֲשֶֹׁה מִמֶּנּוּ בְּחִינוֹת נַעֲשֶׂה, עַד שֶׁיִּהְיֶה הָעֲמִידָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת הַתְּפִלָּה, יִהְיֶה עֲלֵיהֶם, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּחִינוֹת עֲמִידָה, בְּחִינוֹת תְּפִלָּה, בְּחִינוֹת נִשְׁמַע גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, כִּי כְּשֶׁיִּהְיֶה מֵהַנִּשְׁמַע נַעֲשֶׂה יִהְיֶה לוֹ נִשְׁמַע גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל; וְזֶה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם, כִּי לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא צָרִיךְ יְרִידָה תְּחִלָּה, שֶׁהִיא הַמִּכְשׁוֹל. וְזֶה (ירמיהו נ׳:כ׳): בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲו‍ֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ; כִּי לֶעָתִיד יִהְיֶה כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה, וְעַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵעֲבֵרוֹת יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, וְעַל־כֵּן יְבֻקְּשׁוּ אָז הָעֲו‍ֹנוֹת, כִּי יְבַקְשׁוּ וִיחַפְּשׂוּ אָז אַחַר עֲו‍ֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ לוֹקְחִין עוֹד אֵיזֶה עָו‍ֹן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה. וְזֶהוּ: וְאֵינֶנּוּ, כִּי יִהְיוּ כָּל הָעֲו‍ֹנוֹת נִכְלָלִין בְּאַיִן, הַיְנוּ בְּאֵין־סוֹף, שֶׁשָּׁם הָעֲו‍ֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה הַנַּ"ל. וְזֶה (הושע י״ד:ב׳): שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל וְכוּ', כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מֵהָעֲבֵרוֹת בְּחִינַת מַכְשֵׁלָה, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל: