ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ב · אות ב׳

ב וְיֵשׁ חוֹתָם שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִזֶּה הַחוֹתָם, הַיְנוּ בְּחִינוֹת יָדַיִם הַמְקַבְּלִים מוּסָר מֵאֵלּוּ הַמּוֹכִיחִים, בְּחִינוֹת (איוב ל״ז:ז׳): בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם. וְהַיָּדַיִם זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁנִּתְקַבֵּל בָּהּ הַמּוּסָר, בִּבְחִינַת: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה, בְּחִינַת (שמות י״ז:י״ב): וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה. וְזֶה הַחוֹתָם צָרִיךְ שְׁמִירָה יְתֵרָה שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל הָאֱמוּנָה, כִּי כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם נִתְקַלְקֵל הַחוֹתָם הַחִיצוֹן, יוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב לַחוֹתָם הַפְּנִימִי, וִיקַלְקְלוּ הַחוֹתָם הַפְּנִימִי עַל־יְדֵי קִלְקוּל הַחוֹתָם הַחִיצוֹן, שֶׁהוּא הָאֱמוּנָה. וּכְשֶׁחַס וְשָׁלוֹם, נִתְקַלְקֵל זֶה הַחוֹתָם הַיָּדַיִם, נַעֲשֶׂה מִזֶּה כְּפִירוֹת, שֶׁהִיא הֶפֶךְ הָאֱמוּנָה, וְנַעֲשֶׂה אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת. כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה זָרָה אֵין לָהּ כֹּחַ, אֶלָּא עַל־יְדֵי שֶׁמְּקַבֵּל מֵהַיָּדַיִם אֵלּוּ, בִּבְחִינַת (שמות ל״ב:ד׳): וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט (וְכַמְבֹאָר בְּזֹהַר כִּי־תִשָּׂא (דף קצב.) עַל פָּסוּק זֶה לְעִנְיַן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל: בַּמָּה אַצְלְחוּ בְּעוֹבָדָא דָא, בְּגִין דְּוַיִּקַּח מִיָּדָם וְכוּ'. אִלּוּ כַּד נְטַל מִידֵיהוֹן הֲוָה שָׁדָא לְאַרְעָא, וְאַף־עַל־גַּב דְּיִטֹּל לֵהּ לְבָתָר, לָא הֲוָה אַצְלַח עוֹבָדָא בִּישָׁא דָּא וְכוּ', עַיֵּן שָׁם). וְגַם תִּקּוּנוֹ הוּא גַּם כֵּן רַק עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַיָּדַיִם, בִּבְחִינַת (בראשית ל״ה:ד׳): וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֶת כָּל אֱלֹקֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, כִּי מֵ"חוֹתָם" נַעֲשֶׂה "נִדַּת", בִּבְחִינַת (ישעיהו א׳:ט״ו): יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ, כִּי יָד בְּמִלּוּאוֹ (כָּזֶה: יוּד דָּלֶת) הוּא מִסְפַּר נִדַּת, הַיְנוּ עֲבוֹדַת אֱלִילִים שֶׁמְּטַמְּאָה כְּנִדָּה (שבת פב):