ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ד · אות ב׳

ב וְדַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי, אֶלָּא עַל־יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה, כִּי עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְוָה נִשְׁלָם הַקְּדֻשָּׁה, וּמַעֲלָה הַחִיּוּת וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּקְּלִיפּוֹת, בִּבְחִינַת אַחַד־עָשָׂר סַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת. כִּי הַקְּלִפּוֹת הֵם בְּחִינַת מוֹתָרוֹת, וְהֵם בְּחִינַת עַצְבוּת, בִּבְחִינַת (משלי י״ד:כ״ג): בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר, וְהֵם תָּקְפָּא דְּדִינָא, בִּבְחִינַת (בראשית ו׳:ו׳): וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה הִיא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ד׳:ח׳): נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי. וְגָלוּת הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לֵב שֶׁהוּא שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עִקַּר גָּלוּתָהּ – כְּשֶׁעַצְבוּת, שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת, גּוֹבְרִים עָלֶיהָ, בִּבְחִינַת: וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וְזֶה הוּא כְּשֶׁיֵּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת, כְּתִיב (ישעיהו נ״ה:י״ב): כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ. וּבִשְׁבִיל זֶה, שֶׁעַל־יְדֵי הַקְּטֹרֶת מַעֲלִין מֵהַקְּלִפּוֹת חִיּוּתָם, כְּתִיב בָּהֶם (משלי כ״ז:ט׳): קְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב. נִמְצָא כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה, אֲזַי מַעֲלֶה הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא הַמִּצְוָה, שֶׁהִיא שִׂמְחַת הַלֵּב, מִבֵּין הַקְּלִפּוֹת. וְזֶהוּ בְּחִינַת מַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה הָעוֹלָה מִן הַקְּלִפּוֹת: