ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ד · אות ו׳

ו וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנָה לְתוֹךְ בִּרְכַּת הַשֵּׂכֶל, כִּי אֵין לִסְמֹךְ עַל הַשֵּׂכֶל בְּעַצְמוֹ, כַּיָּדוּעַ. וְזֶה בְּחִינַת (משלי כ״ח:כ׳): אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת, וּבְחִינַת (שמות י״ז:י״ב): וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, וּבְחִינַת (שמואל־א כד): וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֱמוּנָה לְתוֹךְ בִּרְכַּת הַיָּדַיִם. וְזֶהוּ בְּחִינַת (שמואל־א ב): וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן, וְזֶה בְּחִינַת (תהלים פט): אֱמוּנָתְךָ בִּקְהַל קְדוֹשִׁים; קֹדֶשׁ זֶה בְּחִינַת מֹחִין. וְזֶה בְּחִינַת: מַלְכוּת דִּיצִירָה נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה חָכְמָה בִּינָה דַּעַת דַּעֲשִׂיָּה: