ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה כ״ט · אות י׳

י וְהִנֵּה הַכְּלָל – שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן תְּחִלָּה תִּקּוּן הַכְּלָלִי, וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יְתֻקַּן הַכֹּל בִּפְרָט. וְאַף שֶׁתִּקּוּן הַכְּלָלִי הוּא גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם יוֹתֵר מִתִּקּוּן כָּל דָּבָר בִּפְרָט, עִם כָּל זֶה מֵחֲמַת שֶׁתִּקּוּן כָּל דָּבָר תָּלוּי בְּהַמֹּחַ, דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ לַבְנוּנִית מִן הַמֹּחַ, בִּבְחִינַת: וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן; וּלְרוֹמֵם הַמֹּחַ אִי אֶפְשָׁר כִּי־אִם עַל־יְדֵי תִּקּוּן הַכְּלָלִי, בִּבְחִינַת: כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ כַּנַּ"ל, עַל כֵּן צָרִיךְ לֵילֵךְ מִתְּחִלָּה אֶל הַמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה מִזֶּה, דְּהַיְנוּ תִּקּוּן הַכְּלָלִי, כְּדֵי לְתַקֵּן וּלְרוֹמֵם הַמֹּחַ, וְעַל יְדֵי זֶה נִתַּקֵּן הַכֹּל מִמֵּילָא כַּנַּ"ל: