ליקוטי מוהר״ן· רבי נחמן מברסלב
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״א · אות י׳
וְזֶהוּ מַה שֶּׁשָּׁאֲלוּ סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא: אִית לָן בֵּירָא בְּדַבְרָא, עַיְלֵהּ לֵהּ לְמָתָא. בֵּירָא, זֶה בְּחִינַת בַּר וּמָזוֹן, שֶׁהוּא בַּחוּץ וְלַאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת: וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְכוּ'. עַיְלֵהּ לֵהּ לְמָתָא, לִפְנִים, שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים כַּנַּ"ל. אַיְתָא פָּארֵי וְשָׁדֵי לְהוּ, וְאָמַר לוֹן: אַפְשִׁילוּ לִי חַבְלֵי. פָּארֵי, זֶה שַׁבָּת אֱמוּנָה, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י (דברים כו): אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ וַה' הֶאֱמִירְךָ, לְשׁוֹן פְּאֵרִי וָשֶׁבַח, שֶׁאָנוּ מְפָאֲרִין אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְאָנוּ מַאֲמִינִים בּוֹ, וְאוֹמְרִים: ה' אֶחָד. וְשָׁדֵי לְהוּ, זֶה בְּחִינַת בְּרִית, בְּחִינַת שַׁדַּי כַּנַּ"ל. וְחַבְלֵי, זֶה בְּחִינַת אַהֲבַת חֶסֶד שֶׁמִּתְגַּלִּים בְּפֻמָּא דְּאַמָּה כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע י״א:ד׳): בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם, בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה. הַיְנוּ עַל־יְדֵי שַׁבָּת וּבְרִית נִתְגַּלֶּה אַהֲבָה כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי הָאַהֲבָה, בָּאִים לִבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים כַּנַּ"ל: (עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ ז"ל) זֹאת הַתּוֹרָה נֶאֶמְרָה עַל פָּסוּק: וַיַּסֵּב אֱלֹקִים, אֵין הֲסִבָּה אֶלָּא סְעֻדָּה, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (שמות פ' כ), הַיְנוּ בְּחִינַת פַּרְנָסָה, בְּחִינַת בַּר וּמָזוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת בֵּירָא, כַּמְבֹאָר לְעֵיל. וּגְמַר בֵּאוּר הַפָּסוּק עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֹא זָכִינוּ לְקַבֵּל: עִנְיַן מַעֲלַת הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה וְכוּ', הַנִּזְכָּר לְעֵיל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה הַזֹּאת, שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ תְּחִלָּה בְּבֵאוּר יוֹתֵר, עִם עוֹד כַּמָּה חִדּוּשִׁים שֶׁלֹּא נִזְכְּרוּ כָּאן כְּלָל, וְכֵן בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה וּשְׁאָר הַבְּחִינוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ כָּאן, שָׁמַעְתִּי גַּם כֵּן מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ תְּחִלָּה פִּסְקָא פִּסְקָא בְּסִגְנוֹן אַחֵר קְצָת, עַל כֵּן אַעְתִּיקֵם הֵנָּה. וְזֶהוּ: