ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ל״ו · אות ז׳

וְזֶה: בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים, תְּרֵין רֵעִין דְּלָא מִתְפָּרְשִׁין (זוהר ויקרא דף ד.), הַיְנוּ הַמֹּחִין. וַאֲכִילָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה׳:א׳): אִכְלוּ רֵעִים; הַיְנוּ הִתְחַזְּקוּתָם, הוּא בְּשַׂר קֹדֶשׁ, הַיְנוּ: לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת סִלּוּקָא דִּיסוֹדָא, הַיְנוּ תִּקּוּנוֹ מַגִּיעַ עַד הַמֹּחִין, שֶׁהֵם אַבָּא וְאִמָּא. וְהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי, שֶׁעַל יָדוֹ: צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת. וּכְשֶׁיְּשַׁבֵּר הַתַּאֲוָה הַזֹּאת, מִמֵּילָא נוֹפְלִים כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת: