ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה מ״ז · אות ז׳

וְהִנֵּה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹן מִשֶּׁפַע שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כַּיָּדוּעַ. וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ מְקַבֵּל הַשֶּׁפַע מִן אֱמֶת, שֶׁהוּא מִדַּת יַעֲקֹב, כַּנֶּאֱמַר (מיכה ז׳:כ׳): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב; וְהוּא מִדַּת תִּפְאֶרֶת, שֶׁהוּא כְּלָלוּת הַגְּוָנִין. וְהוּא בְּחִינוֹת שָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם, שֶׁהוּא גַּם כֵּן כְּלָלוּת הַגְּוָנִין. וְזֶה מְרֻמָּז בַּתּוֹרָה (במדבר י״ג:ל״ב): אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ. דְּקָשֶׁה, הֵן אֱמֶת שֶׁהַמְרַגְּלִים הוֹצִיאוּ שֶׁקֶר מִפִּיהֶם, אַךְ אֵיךְ נִכְתַּב שֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא אֱמֶת, וּבְהֶכְרֵחַ, שֶׁבַּדְּבָרִים הַלָּלוּ נִרְמַז בָּהֶם דְּבַר אֱמֶת. וְיֵשׁ לְרַמֵּז הַנַּ"ל: אֶרֶץ אֹכֶלֶת, כְּלוֹמַר שֶׁאֲכִילָתָהּ וְהַשְׁפָּעָתָהּ הוּא מִבְּחִינוֹת יוֹשְׁבֶיהָ, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, שֶׁהוּא מִדַּת אֱמֶת כַּנַּ"ל. וְהוּא גַּם כֵּן בְּחִינוֹת תְּפִלִּין, שֶׁנִּקְרָאִים פְּאֵר, שֶׁהוּא מִדַּת יַעֲקֹב.