ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה מ״ט · אות י״א

עִנְיָן אַחֵר: לְהוֹרוֹת וַתְּרָנוּת גָּדוֹל בָּזֶה שֶׁמְּחַלְּקִין מָעוֹת, לְהוֹרוֹת, שֶׁהַכַּלָּה הִיא בְּחִינַת הֵא, שֶׁמִּדָּלֶ"ת נַעֲשֵׂית הֵ"א, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בָּא עֲשִׁירוּת גָּדוֹל, בִּבְחִינוֹת: וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דַּי, עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם וְכוּ' (שבת לב:). שֶׁמְּחַלְּקִין הַמָּעוֹת, מוֹרֶה שֶׁהִגִּיעוּ לְזֹאת הַבְּרָכָה, עַד שֶׁהַמָּעוֹת אֵין חָשׁוּב אֶצְלָם. וְזֶה פֵּרוּשׁ: וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה – עֲשִׂירִית, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אֵי פֶה, הַיְנוּ שֶׁבָּלוּ פִּיהֶם מִלּוֹמַר דַּי, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל כָּךְ עֲשִׁירוּת, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁנַּעֲשָׂה מֵרְבִיעִית הַהִין, מִדָּלֶ"ת ה' כַּנַּ"ל: מִסִּימָן ל"ב עַד כָּאן, כָּל זֶה הוּא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְבַד בְּאֵיזֶהוּ מְקוֹמוֹת שֶׁהוֹסַפְתִּי שָׁם קְצָת דְּבָרִים, כְּפִי מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אוֹ מִפִּי כְּתָבוֹ, כַּנִּרְשָׁם כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ: