ליקוטי מוהר״ן· רבי נחמן מברסלב
ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה מ״ט · אות ט׳
וְזֶה טַעַם לָמָּה שׁוֹלַחַת הַכַּלָּה לְהֶחָתָן טַלִּית, כִּי הַצַּדִּיק מְקַבֵּל גְּבוּרָתוֹ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם: וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים "עֵלַה" עַל הַחֲתֻנָּה, עַל שֵׁם הִיא הָעוֹלָה כַּנַּ"ל, כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ד׳:ח׳): נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי. וְזֶה בְּחִינַת: מִי זֹאת עוֹלָה – מִי עִם זֹאת עוֹלָה: וּזְמִירוֹת שֶׁמְּזַמְּרִין עַל הַחֲתֻנָּה, זֶה הֵ"א, דָּלֶ"ת עִם יוּ"ד, שִׁיר פָּשׁוּט וְכוּ' כַּנַּ"ל: וְזֶה שֶׁצּוֹעֲקִין "שַׁבָּת", שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְעֹנֶג שַׁבָּת, לְאוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא כַּנַּ"ל: