ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ב · אות א׳

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם וְכוּ' (שמות י״ג:י״ח): א דַּע, שֶׁעַל־יְדֵי אֲכִילָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ אַפִּין בְּאַפִּין, בִּבְחִינַת (רות ב): וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְרוּת לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם. לְעֵת הָאֹכֶל דַּיְקָא, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה; גֹּשִׁי הֲלֹם – דָּא יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בְּחִינַת (בראשית מד): וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָא – דָּא תִּקְרֻבְתָּא מַלְכָּא בְּמַלְכָּא (זוהר ויגש דף רו, וע"ש בפירוש הרמ"ז), רַק הָאֲכִילָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מַאֲכָל אַחַר שֶׁנִּתְבָּרֵר, וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת, כִּי מַאֲכָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּעֲרוֹבוֹת, עַל־יְדֵי מַאֲכָל כָּזֶה יוּכַל הָאָדָם לַחֲטֹא: