ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ס״ב · אות ז׳

וְזֶה: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָא – דָּא תִּקְרֻבְתָּא דְּמַלְכָּא לְמַלְכָּא. וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדוֹנִי – שֶׁהַשְּׁכִינָה מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל אֵלּוּ הָרְחוֹקִים. יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי – וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד אֶמְצָעִי. וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ – עַל הֶעָבָר. כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה – פַּרְעֹה, לְשׁוֹן הִתְגַּלּוּת; כִּי אַתָּה אֵינְךָ יָדוּעַ לִבְנֵי אָדָם אֶלָּא מֵהַגָּלוּי, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵינְךָ יָדוּעַ אֶלָּא מֵהַגָּלוּי, לְפִיכָךְ טָעוּ כָּל אֶחָד לְפִי טָעוּתוֹ; אֲבָל כְּשֶׁאַתָּה מְבַטֵּל רְצוֹנְךָ בִּשְׁבִיל רְצוֹן הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן טז:): הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא גּוֹזֵר וְצַדִּיק מְבַטֵּל. אֲזַי יֵדְעוּ מֵהַגָּלוּי עַל הַסָּתוּם, כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁמַּעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת מְחַיְּבִים אֵיזֶה גְּזֵרָה, וְצַדִּיק מְבַטֵּל, אֲזַי יֵדְעוּ שֶׁיֵּשׁ אֱלֹקַי נִמְצָא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹן הַצַּדִּיק. וְזֶה: מַה פַּרְעֹה גּוֹזֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם – פַּרְעֹה, הַיְנוּ מַעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת הַגְּלוּיִים לְכָל גְּזֵרָתָם, אַף אַתָּה גּוֹזֵר וְאֵינְךָ מְקַיֵּם – כִּי הַצַּדִּיק מְבַטֵּל: