ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ד · אות י׳

כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי דִּינִים: כִּי יֵשׁ דִּינָא דִּמְסָאֳבָא, בְּחִינַת נָחָשׁ הִטִּיל זֻהֲמָא בְּחַוָּה. וְיֵשׁ דִּינָא קַדִּישָׁא, בְּחִינַת: אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ. וְזֶהוּ בְּחִינַת הִתְרַחֲקוּת, שֶׁהוּא הַתְחָלַת הַהִתְקָרְבוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמַּצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מַצְדִיקִים עָלָיו אֶת הַדִּין מִלְּמַעְלָה. דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ וּלְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי מַצְדִיקִים עָלָיו אֶת הַדִּין, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּמְשָׁכִים עָלָיו דִּינִים וְיִסּוּרִים. וְאֵלּוּ הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הֵם נִרְאִין כְּהִתְרַחֲקוּת, כְּאִלּוּ רוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. וּבֶאֱמֶת זֶה הַהִתְרַחֲקוּת הוּא עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת, כִּי אֵלּוּ הַדִּינִים וְהַהִתְרַחֲקוּת הֵם לְטוֹבָתוֹ, בְּחִינַת: אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ; כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה, וְיִתְגַּבֵּר וְיִתְאַמֵּץ לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר. (וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהַמְּנִיעוֹת הֵם בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, וְעוֹד מְבֹאָר מִזֶּה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת). וְעַל כֵּן, זֶה הַדִּין הוּא בְּחִינַת דִּינָא קַדִּישָׁא, רַק שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַדִּין כַּיָּדוּעַ.