ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ח · אות ג׳

וְגַם זֶהוּ בְּחִינַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, כִּי מַה שֶּׁאָדָם חַי, אֵינוֹ כִּי אִם מֵחֲמַת שֶׁנּוֹשֵׁם נְשִׁימוֹת, וּמַה הִיא נְשִׁימָה, שֶׁמּוֹצִיא וּמַכְנִיס הָרוּחַ. וְזֶהוּ בְּחִינַת (יחזקאל א׳:י״ד): הַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב. וְלָכֵן, כְּשֶׁאָדָם דָּבוּק לְמַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, וּמְדַבֵּר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה, מוֹצִיא וּמַכְנִיס רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶהוּ (שם לו): וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם – הַיְנוּ קֶרֶב שֶׁלָּכֶם, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׁם נְשִׁימָה שֶׁל קְדֻשָּׁה, אֲזַי: וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן – הַיְנוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וְזֶה (בראשית א׳:ב׳): וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם; הַיְנוּ כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, כִּי מַיִם זוֹ תּוֹרָה, כַּיָּדוּעַ, אֲזַי: וְרוּחַ אֱלֹקִים, שֶׁהוּא רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, מְרַחֶפֶת וְחוֹפֵף עָלָיו וְשׁוֹאֵב רוּחַ חַיִּים. כִּי בְּלֹא תּוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בתיקוני זוהר תקון יג דף כז:): אִלְמָלֵא כַּנְפֵי רֵאָה דְּנָשְׁבִי עַל לִבָּא הָוֵי לִבָּא אוֹקִיד כָּל גּוּפָא. וְרֵאָה דָּא מַיָּא זוהר פנחס דף ריח:), וּמַיָּא דָּא תּוֹרָה. כִּי כְּשֶׁהָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי בּוֹעֵר בְּלִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לִהְיוֹת אוֹקִיד כָּל גּוּפָא, אֲבָל כְּשֶׁיִּתְלַבֵּשׁ בְּאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה, מֵגֶנֶת וּמַצֶּלֶת עָלָיו. וְכֵן, חַס וְשָׁלוֹם, לְהֶפֶךְ, כְּשֶׁבּוֹעֵר אֶל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, הֲוָה אוֹקִיד גַּם כֵּן כָּל גּוּפָא, אֲבָל כְּשֶׁאַחַר כָּךְ לוֹמֵד תּוֹרָה אוֹ עוֹשֶׂה מִצְוָה, הִיא מֵגֶנֶת וּמַצֶּלֶת עָלָיו, וְיָכוֹל לִחְיוֹת. כִּי שׁוֹאֵב רוּחַ חַיִּים, שֶׁהוּא רוּחַ־ הַקֹּדֶשׁ, מִמִּדַּת מַלְכוּת, שֶׁהוּא שָׁרְשׁוֹ. וְלָכֵן רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים (ברכות יח:), כִּי מֵחֲמַת שֶׁנִּפְסָק מֵחֶבֶל דִּקְדֻשָּׁה, מֵאַיִן יִהְיֶה לוֹ חִיּוּת, וְשׁוֹאֵב רוּחַ שֶׁל שְׁטוּת, כִּי דָּבוּק אֶל מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל (קהלת ד׳:י״ג). וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ג): אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. אֲבָל לְהֵפֶךְ, נִכְנַס בּוֹ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ. וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ הוּא בְּחִינוֹת מַלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (אסתר ה׳:א׳): וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יד:): שֶׁלְּבָשַׁתָּהּ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ.