ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה ע״ט · אות ב׳

וְאֵימָתַי יָכוֹל לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ, בְּשַׁבָּת. כִּי בְּשַׁבָּת נֶאֱמַר (שמות ט״ז:כ״ט): רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת; כִּי שַׁבָּת הוּא שִׁין בַּת, שִׁי"ן – תְּלַת גְּוָנִין דְּעֵינָא, בַּ"ת – בַּת עַיִן, וְעַל כֵּן בְּשַׁבָּת יָכוֹל לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ. וְזֶהוּ: שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, הַנֶּאֱמַר בְּשַׁבָּת (שם), הַיְנוּ תַּחַת מַדְרֵגָתוֹ, שָׁפָל מִמַּה שֶּׁהוּא. וְעַל כָּל פָּנִים אֶל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, הַיְנוּ לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ, כְּגוֹן עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה זִמְרִי וּמְבַקֵּשׁ שָׂכָר כְּפִינְחָס (סוטה כב:). וְאֵימָתַי יָכוֹל לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ בְּשַׁבָּת, כְּשֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, שֶׁהִיא שַׁבָּת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל): וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, אַתְוָן דְּדֵין כְּאַתְוָן דְּדֵין.