ליקוטי מוהר״ן · חלק א׳ · תורה צ״ד · אות ג׳

וְזֶה פֵּרוּשׁ שֶׁל הַפָּסוּק: זָכַר חַסְדּוֹ – זָכַר, לְשׁוֹן הַשְׁפָּעָה. הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ חֶסֶד לְיִשְׂרָאֵל, אֲזַי יְצָרֵף וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ״ד:ג׳): בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת. בְּוַדַּאי רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ – הַיְנוּ הָאַרְצִיּוּת שֶׁל הַדָּבָר נַעֲשֶׂה אֶפֶס. וְאֶת – הַיְנוּ הָאוֹתִיּוֹת מֵא' עַד ת', הַיְנוּ הַנִּיצוֹצוֹת, נַעֲשֶׂה יְשׁוּעוֹת אֱלֹקֵינוּ – כִּי מֵהַנִּיצוֹצוֹת נַעֲשֶׂה דִּבּוּרִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַשְׁפִּיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ יְשׁוּעַת אֱלֹקֵינוּ, כִּי זֶה תַּעֲנוּגוֹ: