ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה א׳ · אות י״ב

יב וְזֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ. כִּי כָל הַדְּבָרִים נֶחֱלָקִים זֶה מִזֶּה בְּמַרְאֶה טַעַם וָרֵיחַ. בִּשְׁבִיל זֶה הַדָּבָר הַמְגַדֵּל כָּל הַצְּמָחִים נִקְרָא בְּשֵׁם מָטָר, רָאשֵׁי תֵבוֹת: מַרְאֶה, טַעַם, רֵיחַ. וְעִקָּר הוּא הָרֵיחַ, כִּי אֵין הַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית אֶלָּא מֵהָרֵיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מג:): אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁהַנְּשָׁמָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ וְלֹא הַגּוּף, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הָרֵיחַ. וְעִקָּר הַתְּפִלָּה הִיא מֵהַנְּשָׁמָה, בִּבְחִינַת (תהילים ק״נ:ו׳): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. וּמָשִׁיחַ מְקַבֵּל כָּל הַתְּפִלּוֹת, כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינַת חֹטֶם, בִּבְחִינַת (איכה ד׳:כ׳): רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'; שֶׁמְּקַבֵּל כָּל הָרֵיחוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַתְּפִלּוֹת, כִּי יְנִיקַת הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא מֵהַנְּשָׁמָה, הִיא מֵהָרֵיחַ כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת (ישעיהו מ״ח:ט׳): וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ; בְּחִינַת חֹטֶם כַּנַּ"ל. וּבִשְׁבִיל זֶה נִקְרָא מָשִׁיחַ, כִּי הוּא יוֹנֵק וּמְקַבֵּל מִשִּׂיחַ הַשָּׂדֶה, דְּהַיְנוּ כָּל הָרֵיחוֹת שֶׁבָּאִים בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת חֹטֶם, בְּחִינַת: וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם וְכוּ'; וּמָשִׁיחַ מְקַבֵּל אוֹתָם בִּבְחִינַת: רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה', כַּנַּ"ל: