ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ד׳ · אות י״ד

יֵשׁ חִלּוּק בֵּין הַחַיּוֹת רָעוֹת וּבֵין הַמֵּצַח הַנָּחָשׁ, כִּי חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁהֵם בְּחִינַת חַיּוֹת רָעוֹת הֵם הַחֲכָמִים שֶׁאוֹחֲזִים בְּחָכְמַת הַטֶּבַע לַהֲנָּאָתָם, כִּי יֵשׁ לָהֶם הֲנָאָה מִזֶּה, כְּדֵי לְהַחֲזִיק דַּעַת וָשֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם וְכַיּוֹצֵא. אֲבָל הֶחָכָם שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ, הוּא רָשָׁע וְכוֹפֵר בְּלִי שׁוּם הֲנָאָה, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה מֵחָכְמָתוֹ, רַק הוּא (כְּמוֹ רָשָׁע יָרֵא, שֶׁהוּא) רָשָׁע וְכוֹפֵר בְּלִי שׁוּם הֲנָאָה כַּנַּ"ל: