ליקוטי מוהר״ן· רבי נחמן מברסלב
ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ס״ג · אות ג׳
וְעַל־כֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ, אַף שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ אָז שֶׁהוּא יוֹסֵף, רַק כְּפִי מַה שֶּׁסִּפְּרוּ לוֹ הַשְּׁבָטִים הַנְהָגוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף, שָׁלַח לוֹ נִגּוּן הַשַּׁיָּךְ לְשַׂר כְּמוֹתוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַע מִבָּנָיו דְּרָכָיו וְהַנְהָגוֹתָיו, כִּי יַעֲקֹב רָצָה לִפְעֹל אֶצְלוֹ עַל־יְדֵי הַנִּגּוּן מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ, עַל־כֵּן שָׁלַח לוֹ אוֹתוֹ הַנִּגּוּן שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לְבָנָיו: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם; הַיְנוּ שֶׁיִּקְחוּ בְּחִינַת הַנִּגּוּן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִמְרַת הָאָרֶץ כַּנַּ"ל, בַּכֵּלִים שֶׁלָּהֶם. וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה, מְעַט צֳרִי, מְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים – הֵם בְּחִינַת מִשְׁקוֹלוֹת וּמִדּוֹת הַנִּגּוּן, כִּי הַנִּגּוּן נַעֲשֶׂה מִגִּדּוּלֵי הָאָרֶץ כַּנַּ"ל: