ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ס״ז · אות ט׳

וְדַע, שֶׁגַּם הִדּוּר הָאֶתְרוֹג נִמְשָׁךְ גַם־כֵּן מִן הָרֹאשׁ הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת קוֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, בְּחִינַת הִדּוּר הָאֶתְרוֹג, שֶׁנִּמְשָׁךְ גַם־כֵּן מֵהָרֹאשׁ הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק הַנַּ"ל, שֶׁהוּא הָרֹאשׁ וְהַפְּאֵר וְהַהִדּוּר שֶׁל הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְהִנֵּה עִקָּר הַהִדּוּר הֵם יִשְׂרָאֵל, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם חָם וְיֶפֶת הֵם תּוֹלְדוֹת נֹחַ, אַף־עַל־פִּי־כֵן עִקָּר הַהִדּוּר הֵם יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּאִים מִבְּנֵי שֵׁם. וְזֶה בְּחִינַת: הִדּוּר מִצְוָה עַד שְׁלִישׁ (ב"ק ט: ושו"ע או"ח סי' תרנ"ו) – זֶה בְּחִינַת שֵׁם, שֶׁהוּא הַשְּׁלִישׁ מִשְּׁלֹשָׁה בְּנֵי נֹחַ (וְעַיֵּן בְּסַנְהֶדְרִין קיא מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ עַל פָּסוּק : וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֵר בָּהּ – שְׁלִישִׁי שֶׁל נֹחַ, שְׁלִישִׁי שֶׁל שֵׁם), שֶׁהוּא עִקָּר הַהִדּוּר וְהַפְּאֵר כַּנַּ"ל. וְהוּא בְּחִינַת שֵׁם, שֵׁם דַּיְקָא, בְּחִינַת שֵׁם הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּאֵר וְהִדּוּר כַּנַּ"ל: (וְהָבֵן הֵיטֵב לְקַשֵּׁר כָּל זֶה עִם מַה שֶּׁמְבֹאָר לְעֵיל בְּמַאֲמָר בְּרֵאשִׁית, וּבְסִימָן סו, כִּי הַכֹּל מְקֻשָּׁר יַחַד, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב)