ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה ז׳ · אות ט׳

ט וְצָרִיךְ לִכְלֹל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹן בַּתַּחְתּוֹן וְתַחְתּוֹן בָּעֶלְיוֹן, שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן כָּלוּל מִבְּחִינַת תַּלְמִיד, וְכֵן הַתַּלְמִיד יִהְיֶה כָּלוּל מִבְּחִינַת בֵּן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם יִרְאָה. כִּי הַבֵּן, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת הַהַשָּׂגָה שֶׁל מָה, בְּחִינַת: מֶה חָמִית וְכוּ', וְאִם־כֵּן לֹא יִהְיֶה לוֹ יִרְאָה כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה כְּלָל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן כָּלוּל מִבְּחִינַת תַּלְמִיד, לְהַרְאוֹת לִבְחִינַת בֵּן גַם־כֵּן קְצָת מֵהַהַשָּׂגָה שֶׁל בְּחִינַת הַתַּלְמִיד, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יִרְאָה. וְכֵן הַתַּלְמִיד שֶׁהַשָּׂגָתוֹ בְּחִינַת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְאִם־כֵּן יוּכַל לְהִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לוֹ קְצָת מֵהַהַשָּׂגָה שֶׁל בְּחִינַת הַבֵּן, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת מָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל בִּמְצִיאוּת, וְיִהְיֶה לוֹ יִרְאָה: