ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה פ״ב · אות ד׳

וּכְשֶׁהוֹלֵךְ לָאָדָם שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, זֶהוּ הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן – אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה כֵּן הַדָּבָר, וְהַדָּבָר לְהֵפֶךְ, שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר. וְזֶה בְּחִינַת מִלְחָמָה, כִּי כָל מִלְחָמָה הוּא הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן, הוּא בְּחִינַת שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר. וְזֶהוּ: כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה – כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְךָ שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר, הַיְנוּ הִתְנַגְּדוּת הָרָצוֹן, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ – שֶׁיִּתְבַּטֵל כָּל רְצוֹנוֹת נֶגֶד רְצוֹנְךָ, שֶׁיֵּלֵךְ לְךָ כְּסֵדֶר כִּרְצוֹנְךָ, אֵימָתַי כַּד וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ – כְּשֶׁתִּהְיֶה בִּבְחִינַת מָה, כְּשֶׁתַּמְשִׁיךְ לְךְ אֱלֹקוּת, הוי"ה בְּמִלּוּי אַלְפִין. וְזֶה פֵּרוּשׁ מַחֲשָׁבָה – חֲשֹׁב מָה (זוהר בראשית כד ותיקון סט). כְּשֶׁתְּקַשֵּׁר תָּמִיד בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ אֱלֹקוּתוֹ. וְזֶה בְּחִינַת (שיר השירים ז׳:ו׳): מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים – בִּרְהִיטֵי מֹחִין דִּילָךְ. וְזֶהוּ: וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ – שֶׁתַּמְשִׁיךְ "מָה" בְּתוֹךְ מַחֲשַׁבְתְּךָ, שֶׁתְּקַשֵּׁר אֱלֹקוּתוֹ בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ, כִּי כָל דָּבָר שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ נִקְרָא שְׁבִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ס״ח:י״ט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַמִּלְחָמוֹת וְכָל הָרְצוֹנוֹת נֶגֶד רְצוֹנְךָ. וְזֶה הַסּוֹד נִרְמָז בְּעֵץ־הַחַיִּים, בַּהַקְדָּמָה בִּכְלָל יט, וּבְכַוָּנוֹת שֶׁל רֹאשׁ־חֹדֶשׁ אֱלוּל: