ליקוטי מוהר״ן · חלק ב׳ · תורה פ״ג · אות ט׳

וְאָז יָכוֹל הַלֵּב לְהִתְלַהֵב בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּשַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, וּמַיִם רַבִּים שֶׁהֵם אֲהָבוֹת וְיִרְאוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְכַבּוֹת הִתְלַהֲבוּת הַזֹּאת, בִּבְחִינַת (שיר השירים ח׳:ז׳): מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה. וְהַשְּׁכִינָה הִיא מְכַסָּה בִּכְנָפֶיהָ עַל דָּמְהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּאַהֲבָה הַזֹּאת, שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ עֲלֵיהֶם זֶרַע מְרֵעִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵי הַמַּבּוּל. וְזֶה: הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ, מוֹחֲלִין לוֹ וְכוּ' (ברכות יב), כִּי עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה (משלי י׳:י״ב), כִּי עַל־יְדֵי הַבּוּשָׁה נִשְׁפָּךְ דָּמוֹ, וְאָז הַשְּׁכִינָה מְכַסָּה דָּמוֹ בְּאַהֲבָה כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת כִּסּוּי דָּם, וְעַל־יְדֵי כִּסּוּי הַזֹּאת נִתְכַּסֶּה כָּל פְּשָׁעָיו מִמֵּילָא (ברכות יב): (מִתְּחִלַּת סִימָן זֶה עַד־כָּאן הוּא לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זַ"ל)