ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה י׳ · קטע ד׳

כִּי אַתָּה לְבַד יָדַעְתָּ, אֶת גֹּדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עָלֵינוּ וְעַל נַפְשֵׁנוּ וְרוּחֵנוּ וְנִשְׁמוֹתֵנוּ אֲשֶׁר נִשְׁמָתֵינוּ יָרְדָה מֵרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים, מֵחֵיק אָבִיהָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאֲתָה בְּזֶה הָעוֹלָם בְּגוּף עָכוּר כָּזֶה, בְּגוּף מְגֻשָּׁם כָּזֶה אוֹי לַבֵּן שֶׁגָּלָה מֵעַל שֻׁלְחָן אָבִיו וְכַוָּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה הָיְתָה לְטוֹבָתֵנוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ נִסָּיוֹן וּבְחִירָה בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה, לְמַעַן נָכוֹף וּנְשַׁבֵּר וְנַכְנִיעַ גַּשְׁמִיּוּת גּוּפֵנוּ וְתַאֲווֹת לִבֵּנוּ, לְמַעַן נִזְכֶּה לְהַכִּיר אוֹתְךָ בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל הַזֶּה דַּיְקָא, הָרָחוֹק מִקְּדֻשָּׁתְךָ בְּתַכְלִית הָרִחוּק אֲבָל מַה נַּעֲשֶׂה אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם כִּי לֹא יָכֹלְנוּ לְקַבֵּל טוֹבָתְךָ הַגְּדוֹלָה, וְלֹא חַסְנוּ עַל נַפְשֵׁנוּ, וְלֹא נִתְגַּבַּרְנוּ לְהַכְנִיעַ תַּאֲווֹתֵינוּ צְרַפְתָּנוּ בַּל תִּמְצָא, וּכְבָר כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ לָהֶבֶל וְלָרִיק, עַל יְדֵי תַּאֲווֹת גּוּפֵנוּ הַקְּשׁוּרִים וּצְרוּרִים בָּנוּ מִנְּעוּרֵנוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּבְכָל יוֹם אָנוּ מְצַפִּים וּמְחַכִּים לִגְאֻלַּת הַנֶּפֶשׁ בֶּאֱמֶת, וַתְּהִי תוֹחַלְתֵּנוּ נִכְזָבָה וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יִצְרֵנוּ מִתְגַּבֵּר עָלֵינוּ בְּיוֹתֵר, וְאֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן כִּי אִם עָלֶיךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חֲמֹל עָלֵינוּ בְּחֶמְלָתֶךָ, רַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ, חֶסֶד חִנָּם עֲשֵׂה עִמָּנוּ, כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רַחֵם עָלֵינוּ עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ, עֲנֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ עֲנֵנוּ, עֲנֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ עֲנֵנוּ, וַעֲשֵׂה אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקּוֹתֶיךָ נֵלֵךְ וְאֶת מִשְׁפָּטֶיךָ נִשְׁמֹר, וְעָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ: