ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה ק״י · קטע א׳

"יְהוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, יְהוָה מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד בִּקְרב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכל אֶת בְּשָׂרִי, צָרַי וְאיְבַי לִי הֵמָּה כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ" רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָלֵא רַחֲמִים אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת רִבּוּי הַצָּרוֹת צְרוּרוֹת וּתְכוּפוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל מִיּוֹם הַגָּלוּת, בִּפְרָט מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ עַתָּה בַּיָּמִים הַלָּלוּ (מִיּוֹם שֶׁיָּצְאָה הַגְּזֵירָה רָעָה וְהַמָּרָה לִקַּח בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחַיִל) וְלֹא דַי לָנוּ מִכָּל הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ מֵאָז וְעַד עַתָּה, אֲשֶׁר נִלְכְּדוּ כַמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת נְפָשׁוֹת לַשְּׁבִי וְלָרָעָב וְלַחֶרֶב וּלְהַעֲבִירָם עַל דָּת אֲשֶׁר זֶה קָשֶׁה מֵהַכּל, מִלְּבַד הַנְּפָשׁוֹת שֶׁנִּפְחֲדוּ בִּפְחָדִים קָשִׁים וּמָרִים בְּלִי שִׁעוּר אֲשֶׁר כַּמָּה מֵהֶם מֵתוּ עַל יְדֵי זֶה וְכַמָּה נֶחְלְשׁוּ בָּחֳלָאִים רָעִים, וְכַמָּה חִבְּלוּ בְּעַצְמָן וְסָבְלוּ יִסּוּרִים קָשִׁים וּמָרִים וַעֲצוּמִים כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּדַת יִשְׂרָאֵל וּבִפְרָט הָרַחֲמָנוּת וְהַצַּעַר וְהַמְּרִירוּת הַקָּשֶׁה וְהַכָּבֵד שֶׁל נַפְשׁוֹת אֲבִיהֶם וְאִמָּם וּקְרוֹבֵיהֶם וְאוֹהֲבֵיהֶם אֲשֶׁר "כָּשַׁל כּחַ הַסַּבָּל" אוֹי לָנוּ עַל שִׁבְרֵנוּ אוֹי אוֹי וַאֲבוֹי, אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ, אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ מַה נּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹנֵינוּ, מַה נִּזְעַק עַל שִׁבְרֵנוּ, נַחֲלָה מַכּוֹתֵינוּ וְלֹא דַי לָנוּ בְּכָל זֶה אֲשֶׁר בְּכָל זאת לֹא הֵשִׁיב אַפּוֹ מֵאִתָּנוּ, וְעוֹד הוֹסִיף לְהַכּוֹת אוֹתָנוּ מַכָּה עַל מַכָּה, כִּי עַד לֹא חֻבְּשָׁה מַכָּה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר עֵינֵינוּ עוֹלְלָה לְנַפְשֵׁנוּ עַל בְּנוֹת עִירֵנוּ, עַל נַפְשׁוֹת הַמֻּכִּים וְהַמְּרוּטִים, נַפְשׁוֹת הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים אֲשֶׁר נִלְכְּדוּ כְּבָר מִכָּל עִיר וָעִיר עוֹד יָדוֹ נְטוּיָה מִן אָז וְעַד עַתָּה [עַד כִּי יָצָא הַקֶּצֶף לַחֲזוֹר וְלִקַּח בְּתוֹךְ שָׁנָה עוֹד הַפָּעַם] אוֹי אוֹי אוֹי, אוֹי "מִי יָקוּם יַעֲקב כִי קָטָן הוּא", אוֹי, אוֹי, מַה נַּעֲשֶׂה, אוֹי אוֹי כִּי נִסְתַּם לִבֵּנוּ וְנֶאֱטַם רוּחֵנוּ אֲפִלּוּ מִלִּצְעק אֵלֶיךָ, הֵן מֵרִבּוּי הַצָּרוֹת הֵן מֵרִבּוּי הַהִתְגָּרוּת שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר, כִּי הַמִּלְחָמָה מִכָּל צַד, בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, בַּחוּץ שִׁכְּלָהּ חֶרֶב מְרִירוּת הַגְּזֵרוֹת, וּבְבֵיתוֹ וּבְתוֹכוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִתְגַּבֵּר בִּנְכָלָיו וְעַרְמִימֻיּוֹתָיו וְתַאֲווֹתָיו וְהִרְהוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו וְכוּ' וְלֹא דַי שֶׁאֵין אָנוּ זוֹכִין לְהִתְעוֹרֵר וְלָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי רִבּוּי הַצָּרוֹת אֲשֶׁר כַּוָּנָתְךָ רַק בִּשְׁבִיל זֶה לְבַד, עוֹד הוֹסִיף לְהָתֵל בָּנוּ, וְרוֹצֶה לְעַקֵּם אֶת לְבַב כַּמָּה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַמָּה מִינֵי עַקְמִימִיּוּת עַל עַקְמִימִיּוּת בְּלִי שִׁעוּר עַד שֶׁהַרְבֵּה מְהַרְהֲרִים אַחַר מִדּוֹתֶיךָ הַיְשָׁרוֹת וְהַנְּכוֹנוֹת בֶּאֱמֶת.