ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה י״ב · קטע ו׳

אָנָּא יְהוָה מָלֵא רַחֲמִים, חֲמל עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ הָאֻמְלָלָה [הָאֻמְלָלוֹת], וְהַצֵּל אוֹתִי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְתַבְדִּילֵנוּ מִן הַתּוֹעִים מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וְתַצִּיל אוֹתָנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁלֹּא יִהְיֶה נַעֲשֶׂה אֶצְלֵנוּ, חַס וְשָׁלוֹם, מִלִּמּוּד הַתּוֹרָה סַם מָוֶת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכְנָס בְּלִבֵּנוּ, חַס וְשָׁלוֹם, שׁוּם צַד הִתְנַגְּדוּת עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת עַל יְדֵי לִמּוּדֵנוּ וְלֹא יִהְיֶה לִמּוּדֵנוּ לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר, חַס וְשָׁלוֹם, וּבִפְרָט בְּעֵת לִמּוּדֵנוּ בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בַּגְּמָרָא וְתוֹסָפוֹת וּפוֹסְקִים