ליקוטי תפילות · חלק א׳ · תפילה קכ״ה · קטע ב׳

אָנָּא רַחוּם צַדִּיק, אַדִּיר אָים וְנוֹרָא, אַתָּה יוֹדֵעַ עצֶם הַיִּרְאָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁזָּכוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עַל יְדֵי עֲבוֹדָתָם וִיגִיעָתָם וּמְסִירַת נַפְשָׁם בֶּאֱמֶת אֵלֶיךָ, עַד שֶׁזָּכוּ לְהַכִּיר אוֹתְךָ וּלְהִתְיָּרֵא מִפָּנֶיךָ בְּיִרְאָה נִפְלָאָה, יִרְאָה עִלָּאָה לְעֵלָּא לְעֵלָּא, אֲשֶׁר יֵשׁ כּחַ בְּיִרְאָתָם הַקְּדוֹשָׁה שֶׁתַּגִּיעַ גַּם עָלֵינוּ רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעֲנָם וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ מִיִּרְאָתָם הַקְּדוֹשָׁה וְהַנִּפְלָאָה שֶׁנִּזְכֶּה גַּם אֲנַחְנוּ לְיִרְאָה שְׁלֵמָה מִפָּנֶיךָ תָּמִיד וְתִהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא עוֹד, וְנָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנִי לְהִשְׁתּוֹקֵק וְלִכְסֹף תָּמִיד לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וִירֵאִים אֲמִתִּיִּים עַד שֶׁאֶזְכֶּה עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַחֵשֶׁק וְהָרָצוֹן בֶּאֱמֶת לְשַׁבֵּר כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְלִסְבּל כָּל מִינֵי טִרְחוֹת [וְטִרְדוֹת] וִיגִיעוֹת וְיִסּוּרִים בִּשְׁבִיל לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּלְהִתְדַּבֵּק בָּהֶם בֶּאֱמֶת וּלְהַמְשִׁיךְ וּלְקַבֵּל מֵהֶם יִרְאָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד וְאֶזְכֶּה עַל יְדֵי הַמְּנִיעוֹת וְהַיְגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת שֶׁאֶסְבּל בִּשְׁבִיל לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נַעֲשֶׂה כְּלִי קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה לְקַבֵּל עַל יָדָהּ שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה וְכָל טוֹב לָנוּ וּלְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל